<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ב</h1>
<h2>דף צא.</h2>
אמר רב פפא בפרק הפועלים, השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאילתה, ואם כיחש בשרה מחמת המלאכה פטור וישבע שבועת השומרים שמחמת מלאכה כיחשה (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"א ה"ד וע"ש).
<h2>דף צג.</h2>
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם (שמות כ"ב י"ג). בא ולימד על השואל שהוא חייב באונסין אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו (רש"י). בד"א כשבא האונס שלא בשעת המלאכה אבל השואל בהמה מחברו לילך בה למקום פלוני ומתה תחתיו באותו דרך או ששאל קורדום לפצל בו עצים ונשבר בעת שפיצל בו מחמת הביקוע או ששאל דלי למלאות בו ונקרע בבור בשעת מילויו וכן כל כיוצא בזה הרי זה ישבע שלא שינה ויפטר שלא שאל אלא לעשות בו מלאכה והרי לא שינה (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"א ה"א ע"ש ובה"ב). בד"א במקום שאין בני אדם מצוין שם אבל במקום שבני אדם מצוין בזו אומר רבא בפרק השואל (ב"מ צ"ו ב') שיאמרו לו לך והבא עדים שלא שינהו יותר מכח הדלי או הקורדום. ואינו נאמן בשבועה כאיסי בן יהודה דפרק האומנין (שם פ"ג א') כך פירש רבינו יעקב לההיא דרבא בפרק השואל.
<h2>דף צו:</h2>
מעשה (ב"מ צ"ו ב') באחד ששאל גרזן מחברו ו[נ]שברה ובא לדין לפני רב ואמר לו לך שלם לו הגרזן שלם, כלומר שאין דין שואל כניזקין שבעל דבר הניזק מקבל הפחת משעת שבירה עד שעת העמדה בדין כי המשאיל לא יקבל עליו שום פחת והרי דין זה כדין גנב וגזלן שמשלם חיים ולא מתים כאשר בארנו בהלכות גנבה (עשה ע"א דף קמ"ח ד' בד"ו) על פי הירושלמי וכן פירש רבינו שמואל (תד"ה זיל), והחזירוהו רב כהנא ורב אסי מדין זה, ומסקנא שהשואל כנזקין בפרק קמא דבבא קמא (י"א א') ובפרק השואל.
<h2>דף צז.</h2>
השואל בבעלים אפילו נגנב או אבד בפשיעה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם ובלבד שישאל הבעלים תחילה או עם החפץ כמו שבארנו (ריש עשה פ"ט), ואחד השואל את הבעלים או שכרן בין לאותה מלאכה בין למלאכה אחרת, ואמר רב אשי אפילו אמר לחבירו השקיני מים ושאל הימנו בהמתו והשקהו ונתן לו הבהמה הרי שאלה זו בבעלים ופטור, משך הבהמה תחילה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וכן כל כיוצא בזה, השאיל בהמתו או השכירה למשאוי ויצא עמה לסעדה ולטעון עם השואל או השוכר במשוי הרי זו שמירה בבעלים ואם יצא לבקר המשוי בלבד ולראות שלא יטענו עליה יותר מן הראוי אינה שמירה בבעלים (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ב הל' א'—ב'). אמר רבא המלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה והמקיז להם דם והסופר שלהם, כל אחד מאלו וכיוצא בהם ביום שהוא יושב [בו] לעסוק במלאכתו אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתן הרי זו שמירה בבעלים ואפילו פשע בה השומר פטור אבל הוא ששאל מהם או ששכר מהם חייב שאינן שאולין לו (רמב"ם שם ה"ג). הרב שהוא מקרא ברצונו תלמידים בכל עת שירצה [ואיזו מסכת שירצה] והם קבועים לבא תמיד ונשמט להם ממסכת למסכת הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול אצלם, וביום הפרק של הלכות מועד לפני הרגל (רש"י ד"ה ביומא) שהכל באין לשמוע הרי הוא שאול להם והם אינם שאולים אצלו (ע"פ רמב"ם שם ה"ד ע"ש). האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם הבעלים עצמם ולא שלוחם, אמר לעבדו הכנעני צא והשאל עם פרתי הרי זו שאלה בבעלים שיד העבד כיד רבו, נשאל העבד [עמה] שלא מדעת רבו אינה שאלה בבעלים (רמב"ם שם ה"ה). השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה הרי זו שאלה בבעלים, ואם אמר השותף לחברו השאילני קרדומך היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים (רמב"ם שם ה"ז ע"ש).
<h2>דף צח:</h2>
עוד שנינו בפרק השואל, השואל פרה מחברו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס ברשות השואל הרי זה פטור, ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלח ביד בנך ביד עבדך (העברי) או ביד שלוחך או ביד בני ביד עבדי [העברי] ביד שלוחי ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך [הרי זה] חייב, שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו השואל שלח ומתה פטור מפני שידו כיד רבו ועדיין לא יצתה מרשות המשאיל (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ג ה"א וע"ש ה"ב). וכן בשעה שהחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחר ומתה קודם שהגיעה לרשות המשאיל הרי זה חייב שעדיין היא באחריות השואל, ואם שלחה מדעת המשאיל על ידי אחר ומתה פטור, שלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו המשאיל שלח ומתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצא מיד השואל, אמר רב חסדא (פ' ב') בד"א כשהחזירה תוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי השאלה יצאה מדין שאלה, ואמר אמימר בפרק האומנין (פ"א א') שהוא כשומר שכר עליה ולפיכך מתה או נשברה אחר ימי שאילתה פטור וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש).
<h2>דף קג.</h2>
השואל מחברו בהמה סתם או כלי סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה, שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה בו אין הבעלים יכולין להחזירו [מתחת ידו] עד סוף ימי השאלה ואפילו מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן (רמב"ם שאלה ופקדון פ"א ה"ה). [ו]רבינו שמשון כתב בשם רבינו תם (שבת קמ"ח א' תד"ה שואל) שגם סתם שאלה שלשים יום כמלוה [מכות ג' ב'] כדאמרינן במנחות (מ"ד א' ע"ש בתו') טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית. גרסינן בפרק אלו נערות (כתובות ל"ד ב') אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורין הן שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין [דמי] בשר בזול ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים ומתה או שטבחוה ואכלוה משלמין את דמיה מנכסיו (ע"פ לשון הרמב"ם שם). וגם מכאן ראיה שאדם המזיק פטור באונס גמור (ע"פ ב"ק כ"ז ב' תד"ה ושמואל). אמרינן בפרק השואל (ב"מ ק"ג א') האומר לחברו השאילני קורדום לעדור בו הפרדס הזה עודר בו אותו הפרדס ולא פרדס אחר, אמר לו פרדס סתם עודר בו איזה פרדס שירצה, פרדסים עודר בו כל הפרדסים שלו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז ע"ש ובלח"מ ובילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). תניא בתוספתא (ב"מ פ"ח הי"א) השואל פונדק מחברו ללינה אין פחות מיום אחד, לשביתה אין פחות משני ימים, לנישואין אין פחות משלשים יום.
